הארץ | דעות
תזוזה טקטונית שעשויה משבבי סיליקון

אריאל סובלמן,הארץ-28.05.20

ב–21 בפברואר 1972 נחת בבייג'ינג לראשונה מטוס אייר־פורס 1 ועל סיפונו נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון, שביקורו הביא לסיום נתק מוחלט של עשרות שנים בין ארה"ב לסין ולהכרה הדדית ביניהן. הביקור היה פסגת הקריירה הדיפלומטית של שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר, שרקח את הביקור, ובדיעבד גם עיצב את המורשת המדינית של ניקסון. במידה רבה השינויים הטקטוניים שחווה העולם כתוצאה ממה שנודע לימים בשם "הפתיחה של סין", שהובילו קיסינג'ר וניקסון, הם שהגדירו ועיצבו את השוק הגלובלי כפי שאנו מכירים אותו היום. עד אז, ארה"ב לא הכירה בשלטון הקומוניסטי של מאו דזה־דונג ביבשת כמייצג הלגיטימי של סין, אלא בגנרל צי'אנג קאי־שק, שגלה מסין והתיישב בטייוואן. את מחיר ההתקרבות בין שתי המעצמות שילמה טייוואן הקטנה, שהוקרבה ונזנחה על ידי ארה"ב, שמשכה את הכרתה בה בתור המדינה הסינית הלגיטימית.

בזמן אמת, ולמשך תקופה אחרי הביקור של ניקסון, נתפשו המשמעויות וההשלכות של "הפתיחה של סין" בעיקר בהקשרים מדיניים־דיפלומטיים. מובן שהפירות הכלכליים הפוטנציאליים היו ברורים, אך ספק אם מישהו חזה את עומקם של השינויים המאקרו־כלכליים שהעולם יעבור כתוצאה מהמהלך האסטרטגי. בספרו "On China", קיסינג'ר ציין כי לא חזה את היקף השינויים הכלכליים שהתרחשו, לרבות הפיכת סין לאימפריה הכלכלית שהיא כיום. אך מדגיש, שגם לו היה חוזה אותם, היה נוקט אותה אסטרטגיה בדיוק.

להרחבה