חדשות | מדיני ביטחוני
פרשנות:המתנחלים גילו באיחור את תג המחיר של תוכנית טראמפ, ולא מתכוונים לשלם
"עסקת המאה" הציתה מחדש את הוויכוח בין הפלג הפרגמטי של הנהגת המתנחלים, שמבקש לחטוף כל מה שאפשר, לבין אנשי העקרונות המזהירים מפשיטת רגל ערכית. ארה"ב כבר נוזפת במתנגדים על כפיות הטובה ומבהירה שלא תראה סרבנות בעין יפה

נעה לנדאו,הארץ-28.05.20

מי היה מאמין שדווקא המתנחלים יובילו את אחד הקמפיינים היצריים והלעומתיים ביותר נגד תוכנית השלום של דונלד טראמפ. מאז ימי הריקודים של אנשי הימין בוושינגטון עם השקת התוכנית, הספיקו רבים במועצת יש"ע גם לקרוא אותה לעומק, לעיין במפות הנלוות ולהבין שלא הכל בה נפלא מבחינתם. רחוק מזה.

מתנגדי התוכנית מוטרדים בעיקר משתי סוגיות. הראשונה היא ההכרה העקרונית והסמלית בכך שיבוא יום ולצד מדינת ישראל תקום מדינה פלסטינית על כ-70% משטחי הגדה המערבית. כלומר, סופו של חזון ארץ ישראל השלמה, או לכל הפחות הכרה רשמית בנכונות להתפשר עליו. השנייה, והמעשית יותר, נוגעת לגורלם של 15 התנחלויות ומאחזים. לפי התוכנית, אלה יהפכו למעין מובלעות במדינה הפלסטינית והבנייה בהם תוקפא לפחות למשך ארבע שנים, שבהן אמורה ישראל לשאת ולתת עם הפלסטינים על השטח ולשמור להם אותו. שגריר ארה"ב בישראל, דייוויד פרידמן, אמנם הבהיר שאפשר יהיה לבנות שם לגובה, אבל תושבי המובלעות העתידיות לא ממש קונים את חזון המגדלים והמעליות שלו.

המתנחלים קרועים כעת בין הפלג הפרגמטי, שסבור כי עדיף לחטוף מהאמריקאים כל מה שאפשר כעת, גם במחיר אידיאולוגי כבד, לבין מי שסבורים שמדובר בפשיטת רגל ערכית של ממש. האחרונים מצאו באחרונה אוזן קשבת אצל חברי האופוזיציה החדשים ממפלגת ימינה ("זו לא מפת ריבונות אלא מפת המדינה הפלסטינית", אמר בצלאל סמוטריץ' לערוץ 7) ואצל השר רפי פרץ, שצייץ השבוע: "בעסקת המאה יש חלקים מטרידים מאוד. נלך על ריבונות בכל הכוח, אבל לא נאפשר בשום מצב ובשום אופן הקמתה של מדינה פלסטינית".

להרחבה