הארץ | דעות
בקרוב נגלה אם השקר הגדול מכולם הוא גנץ

 

איריס לעאל,הארץ-22.03.20

התופעה המאוסה ביותר בימים האחרונים ברשתות החברתיות ובראיונות לתקשורת היתה יללות השבר של חברי כחול לבן על מות הדמוקרטיה — בשעה שבני גנץ נשא ונתן עם מחריביה. רגע השיא, שבו יירק בפרצופם של יותר ממיליון איש שבחרו בו כתקוותם, מתקרב כנראה. מעולם קודם לכן לא היתה סתירה חריפה יותר בין הדימוי של התקופה, המסיכה שנהפכה לאייקון הגרפי שמסמל את הרגע ההיסטורי הזה, לבין מה שמתחולל באמת: המסיכות יורדות בזו אחר זו, והפנים הניבטים אלינו הם פניה המכוערים של ההונאה.

לא שלא ידענו קודם, אבל כל כוחה של האמונה מצוי בנכונות, שמוליד הפחד, להשתכנע, לבטוח ולהיקסם. זה עיקרון הגיוני למדי נוכח פגיעותנו הקיומית. הוא נמצא ביסוד האמונה הדתית, ביסוד האמונה שיש מי שערב לנו ויציל אותנו מרע, ובגרסה אחרת הוא גם נמצא ביסוד בחירותינו הפוליטיות.

על בנימין נתניהו אין צורך להכביר מלים: האיש עושה עכשיו את מה שידענו בלבנו שיעשה, אך קיוונו שמדובר רק בפראנויה ושנאה מעוורת. בהזדמנות הראשונה שנקרתה לו, הוא התנפל על הדמוקרטיה והתחיל לפרק אותה לגורמים. אף שציפינו לכך — הרי שברגע שהסיר את המסיכה הבנו ביתר שאת את הסכנה הצפויה לנו.

מי היה מאמין שבני גנץ, האיש החיוור והרפה הזה, יהפוך להונאה האולטימטיבית בקנה מידה שלא הכרנו קודם
אבל בני גנץ? מי היה מאמין שהאיש החיוור והרפה הזה יהפוך להונאה האולטימטיבית בקנה מידה שלא הכרנו קודם. זה דבר אחד לנצל את המצב, לנעול את בית המחוקקים ולטעון שהדמוקרטיה "מתגוננת" מפני האיומים עליה באמצעות חוקים ותקנות שיגבילו את חופש הפרט ויפגעו בזכויות האזרח — וזה דבר אחר לגמרי לשתף פעולה עם המהלך הזה ולמסור לנתניהו את מנדט־התקווה שקיבלת כדי להחליפו.

גנץ ומפלגתו נבחרו כדי להושיע אותנו, לא פחות. אי אפשר יותר להעמיד פנים שנתניהו לא מתכוון להנציח את שלטון היחיד שלו. והנה, האיש שקרא לו, בצדק גמור, ארדואן — נותן לו עכשיו להפוך את המדינה לטורקיה.

להרחבה